אחד בספטמבר
אישור לבית הספר / אביטל הררי
הַּמֹורה, שָלֹום
מִיכָאֵלֹ לא יַּגִיעַ הַּיֹום לבֵית הַּספֶר.
ֹלא לאּ כִי הּוא לא מַרְּגִיש טֹוב-
זֶה הַּסְתָו הַּמַּכה בַחַּלֹון
הַּנֹושֵר מִן הָעֵצִיםַ בּגַן,
אֵּלּו עֲלֵי הַּזָהָב הֶעָפִים עִם הָרּוחַ ,
זֶה ילְּדִי הַּצעִיר
וְחּושָיו הָעֵרִים.
עִּמְָך הַּסְלִיחָה,
אִּמָא *
כל שנה השיר הזה של אביטל הררי עולה בי שוב. זה שיר על אמא של מיכאל, שכותבת אישור למורה, ובו היא מסבירה למורה שבבוקר, במקום ללכת לבית הספר, פיתו אותו חושיו הערים להסתכל בעלים נושרים בחלון, לכן הוא נשאר בבית. דרך הפתק אפשר לפגוש שוב את מיכאל הילד, המוכר לנו משירו של י. קצנלסון: "חמש שנים על מיכאל עברו בריקודים בטל ישב מעבודה
חופשי מלימודים [...]".
אותו מיכאל עולה לכיתה אל"ף בשנתו השישית, ואמו כאן נותנת לו אישור להמשיך לפגוש את יפי העולם בחושיו. בעצם את האישור הזה היא כותבת לא רק למורה, אלא גם לו, קודם כל לו, ודרכו היא רומזת לו שהיא רואה אותו ויודעת מה הוא צריך. אפשר אפילו לשמוע כאן גם עוד ילדים שהולכים אחרי חושיהם כמו "יוסי ילד שלי מוצלח" ו"אליפלט".
אני נזכר בשיר הזה כל שנה ומקווה שכמערכת נצליח גם להישאר קרובים ומחוברים לעולם - למורים, להורים, לילדים... כולל אלה שבמקום ללכת לבית הספר נאלצו בוקר אחד להישאר בבית כי העלים עפו ברוח מחוץ לחלונם.
**
מאחל לנו 1.9 נפלא!
ומזכיר שב-2.9 מתחילים את מועדון הסלון, ונותרו יומיים אחרונים למחיר המייסדים המוזל.
איך מצטרפים? לוחצים :
שנה טובה לכולם - מורים, הורים, ילדים
ולכל מי שפעם היו ילדים וראו עלים נושרים בחלונם...
אדם
שיר נפלא ועדין גם שיר פרידה מילדות שעוברת, מאם ובנה שהזמן יפריד ביניהם בבוא הזמן.
ישנה את הקשר ביניהם ממש כמו צבעי הסתיו המשתנים.