כל הפוסטים

ומה אם המים שקטו ובבואת העץ נגלית פתאום? ומה עם הערפל מכסה את המים? ומה אם התפוגג כעשן? ומה עם שלושה ציפורים עפים מעל? ומה אם שתיים? מה אם אחת נחתה על עץ? ומה אם באותה השעה, אחת אחרת המריאה ממנו או לא? ומה עם האור? מה אם לבן נהיה כחלחל נהיה סגלגל? ומה עם ספינה הניעה גל בנהר והוא נחבט בגזעי הגדה שאווזים חונים לצדם, או לא? אותו נהר או לא?   שחר עולה ואני יושב מול החלון הפונה לנהר וכותב. לא קל לכתוב כשמישהו עומד ומביט בך. הכתיבה אינטימית מן השינה ומן האהבה. אבל היא בשלה - ציפור

לחברתי ר. אַתָּה יוֹדֵעַ, אָמַרְתְּ לִי אוֹתוֹ עֶרֶב, אֲנִי מִתְנַגֶּדֶת לְךָ נֶחְרָצוֹת, בְּכָל יֵשׁוּתִי אֲנִי מִתְנַגֶּדֶת לְךָ, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן וּמַמָּשׁ בְּאוֹתָהּ נֶחְרָצוּת אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ. אֲנִי יוֹדֵעַ, הֵשַׁבְתִּי לָךְ בְּשֶׁקֶט, בְּחִיּוּךְ. אַתְּ בֶּן אָדָם נֶחֱרָץ יוֹתֵר מִכָּל בֶּן אָדָם שֶׁאֲנִי מַכִּיר: בְּדֵעוֹתָיו, בִּשְׁאֵלוֹתָיו, בְּאַהֲבָתוֹ. וְאַתָּה מָה? שָׁאַלְתְּ. שׁוּב הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת? מַשֶּׁהוּ בִּי קָפַץ. שׁוּב הָ"אַתָּה מָה" הַזֶּה? מַשּׁ

לפני יומיים התעוררתי מוקדם, מוקדם-שלי זאת אומרת, והעיר עוד נמנמה את שנת הבוקר שלה. לא נשמעה המיית המכוניות מהכביש הראשי שמעבר לסמטה, לא קולות הילדים מבית הספר שממול, אף אחד למעלה לא גרר רהיט או ניקר בתקרה בעקביו. רק הציפורים היו, ואיזו מן תחושה של סתיו-מאוחר בחלון. בערבו של אותו היום, הנחיתי חוג בית בנושא "כתיבה ומיינדפולנס". שחר סתיו מעיר צהלת דרורים קירקור העורב היום שלחתי הודעת תודה למארגנות החוג המקסימות, וכמו תמיד כל תודה אצלי נפתחת בהתנצלות. זה נושא לפוסט אחר, או לטיפ

בהרצאה "ההלך והנעבעך בשירה של נתן אלתרמן ומאיר אריאל" דיברתי הרבה על הציר האופקי בשירתם, על ההלך והנעבעך המודדים את העולם בצעדיהם ובמבטם. בפוסט הזה אני רוצה להגיד כמה מילים על הציר האנכי בשירתם, וכמובן להציע תרגיל כתיבה בסוף הדברים. לא פחות משהדרך האופקית וההלך ההולך לאורכה ממלאים את שירתו של אלתרמן, גם מימד הגובה בולט מאוד בשירתו. בהליכתו בדרך ההלך האלתרמני כל הזמן מביט מעלה ומטה: כך למשל ב"שיר העמק" - "טַל מִלְּמַטָּה וּלְבָנָה מֵעַל", או ב"ליל גליל" - "מֵעָלַי שְׁמֵי מָרוֹ

הֲלוּמֵי לֵב וּכְאֵב הָעוֹלָם יַמְתִּין הַלֵּב - - בָּשֵׁל כְּשֶׁהוּא יָכוֹל רַק אַל תִּהְיוּ אֲדִישִׁים לְקִירוֹת הַכְּתֹבֶת תָּמִיד עַל הַקִּיר גַּם זוּג עֵינַיִם שֶׁמַּזְכִּיר לָנוּ לִרְאוֹת וּפֶרַח עִם גִּבְעוֹלֵי שִׁיר שֶׁמַּזְכִּיר לָנוּ לִנְשֹׁם וְאֵיזֶה רִבּוּעַ יָרֹק וּמְקֻוְקָו תַּחַת הַפָּנָס שֶׁמַּזְכִּיר לָנוּ לִשְׁאֹל וּלְהָאִיר רַק בְּבַקָּשָׁה אָנָּא אַל תִּהְיוּ אֲדִישִׁים לְקִירוֹת כִּי מָה שֶׁמַּתְחִיל בְּקִירוֹת בַּסּוֹף נִגְמַר בִּבְנֵי אָדָם (תודה לדינה

בְּתוֹךְ הַוִּילוֹן רוֹעֲדִים צִילֵי עָלִים תַּחַת צֵל צִפּוֹר

בהרצאה עברנו בהדרגה מהשאלה "למה בכלל צריך לסלוח?" לשאלה "למה לא בעצם?", תוך שכל הזמן אתגרנו את גבולות הסליחה, את עצם אפשרותה אפילו. בסופו של דבר, נראה לי שאין ברירה אלא לסלוח, ולא כפרס על חטאו של האחר, אלא כמתנה לעצמנו. את ההרצאה סיימנו בחשיבותה של הסליחה העצמית והקשר שלה לחמלה עצמית. קראנו את שירה של המשוררת והפסיכולוגית, מיטל חודורקובסקי, ובעקבותיו כתבנו שיר או מכתב חומל לעצמנו. המכתב בהשראת התבנית של אודי גולדשטיין, עליה ניתן לקרוא יותר כאן . תודה לכולם על הנוכחות, על השית

.1 אתם קולטים את הסרט הזה? חקלאי, שראה שיבולת בודדת ראשונה בשדה החיטה שלו, מסמן אותה כדי שלא חס ושלום תיעלם בין שאר השיבולים שיתחילו...

אפשר לכבות את המבט אם רוצים ואז, כמובן, לא רואים כלום. אבל הבעיה היא שגם אם מדליקים אותו, כלומר אם פוקחים את העיניים, אז הוא די עושה מה...

אני זוכר שלמדנו את פרשת "אשת יפת תואר" בבי"ס. כל כך שנאתי אותה אז. מה פתאום לוקחים אישה במלחמה כאילו הייתה שלל ומתחתנים איתה בלי בכלל לשאול להסכמתה? מה זה הדבר הזה? למי ששכח, הנה עיקרו של הדיון ב"אשת יפת תואר": כי תצא למלחמה ותראה אישה יפת תואר שבא לך עליה, אז אתה יכול לקחת אותה לך בלי לשאול להסכמתה. אמנם זה לא מומלץ (ולתורה יש כל מיני דרכים גלויות וסמויות להעביר את המסר הזה), אבל אם ממש בא לך עליה אז סבבה. ת'פדל. אלא שאם בחרת לקחת לך אותה, אז תן לה לגלח את ראשה ו"לעשות את צי

בית נטוש מחוץ לדלת הונחו זוג נעליים הליכת ערב בפויגסרדה, ספרד

עצור - בית לפניך אף פעם אין לדעת עד לאן הגיעו שורשיו הליכת בוקר בפויגסרדה, ספרד

אני לא בטוח שאפשר להגיד על אמא שלי שהיא הייתה אישה מאוד חזקה אל מול החיים. קראו לה טובה וזה היה כוחה. היא הייתה אישה מאוד טובה. לא חזקה....

פרשת ראה היא פרשה עמוסה בכל כך הרבה דברים אבל קשה שלא להשתחרר משמה - ראה! - לכל אורך הקריאה. בפרשה הזאת אנחנו מצווים לפני הכל לראות...

ירון לונדון לא תפס את עצמו כמשורר, אלא אמר על עצמו שהוא "טכנאי מילים מיומן", שזה צירוף שרק משורר יכול לצרף. ובאמת, לונדון חתום על כמה...

פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת, וּלְכָל הַנִּפְגָשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם. וְהוּא...

להרכיב זיכרון זה לא כמו לכתוב שיר   זה גם לא כמו להרכיב פאזל עם מספר חלקים ידועים מראש והאפשרות למיין מה שייך למסגרת ומה ללב. עם ידיעת...

פרשת "ואתחנן" היא פרשה מיוחדת במינה, אבל כהרגלי אני רוצה לדבר על רעיון מרכזי אחד בפרשה. רעיון זה קשור מאוד לאחד הרגעים המרגשים בספרות...

ים שָׁלוֹם כָּלוּ הַמַּיִם כָּלָה הַדָּם כָּלָה הַבָּשָׂר רוּחַ קַלָּה נָשְׁבָה בְּתוֹכִי יבשה "בְּטֶרֶם הֱיוֹתְךָ אָדָם הִנְּךָ אֲדָמָה...

1 השבוע הייתה לי שיחה סופר מעניינת על השנאה עם אחד מחבריי הטובים, שהוא גם אחד החכמים שבהם. עמדותינו היו חלוקות בעניין מקומה הייחודי של...