מה לעשות "כי תבוא" אל הארץ? להגיד תודה
- Adam Ratzon
- 18 בספט׳
- זמן קריאה 3 דקות
.1
אתם קולטים את הסרט הזה?
חקלאי, שראה שיבולת בודדת ראשונה בשדה החיטה שלו, מסמן אותה כדי שלא חס ושלום תיעלם בין שאר השיבולים שיתחילו להופיע אוטוטו בזה אחר זה, ואז בין שבועות לסוכות עולה עם השיבולת הזאת לבית המקדש, מביא אותה לכהן כביכורים ומודה לאלוהים על כל הטוב שעשה לו מימי יעקב אבינו עד הכניסה לארץ ישראל. נשמע תיק תיק כל העסק הזה? אולי, אבל שלא יתבלבל... זמן תודה הוא לא הזמן להתבאס על הטרחה, אלא הוא זמן שמחה: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ". אתה שמח עם כולם על השיבולת הזאת וכולם שמחים איתך, גם עובדים שכירים שרואים את החקלאי מביא ביכורים בטלים מעבודתם כדי לדרוש בשלומו ולהשתתף בחגיגה הגדולה של הכרת התודה.
אני חושב שזה מדהים.
מה כל הקרנבל הזה בשביל שיבולת בודדת?
ולא סתם קרנבל...
אומרים חז"ל במדרש "בראשית רבה": למה "בראשית ברא" ה' את העולם?
"בזכות ביכורים שנקראו 'ראשית' נברא העולם".
העולם כולו נברא בשביל שהאדם ילמד להכיר תודה על כל שיבולת, לראות את הטוב, לשמוח בטוב, להכיר באותו ניצוץ טוב שלפניו, בלי הפנקסנות הרגילה שלנו שגורמת לנו לשים הכל בפרופורציות, בתוך הקשר רחב של כלכלת הטוב והרע בחיינו, ופתאום נראה לנו שאז מה אם הנצה שיבולת, so what, יש מלחמה, יש עוני, יש שחיתות.
לא.
הנצה שיבולת.
זה טוב. תכיר בטוב. תשמח בטוב. תגיד תודה.
בשביל זה נברא העולם.
אותי זה מדהים כל פעם מחדש.
.2
ולא רק בגלל שיבולת צריך להגיד תודה.
גם כי התעוררנו בבוקר צריך להגיד תודה.
ולא כי אנחנו ישנים במיטת אמריקן קומפורט.
ולא כי לצידנו בן או בת הזוג שאנחנו אוהבים.
ולא כי היום יום ההולדת של הבת הקטנה.
לא. רק כי התעוררנו.
זהו זה, על ניצוץ הטוב הזה להגיד תודה. בלי חשבון.
גם אם בשבי, גם אם במנהרות.
גם אם מתברר הנורא מכל.
השבוע הייתי בהרצאתו של שורד השבי, אלי שרעבי,
בכנס של אנשי ומנהלי חינוך.
(אני הייתי הקטן בחבורה כמובן. אפשר לומר שקצת התפלחתי לשם.)
כשאלי נשאל איך שרד?
הוא ענה: בזכות ההרגלים שהקפדנו עליהם שם.
אילו הרגלים אפשר לייצר בשבי, אתם שואלים?
ואלי השיב:
לקום בבוקר ולהגיד את ברכות השחר (שכידוע, מתחילות במילים
"מודֶה/מודָה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ").
על מה "מודה אני"? איזו חמלה בראש שלך?
כן. ככה אלי אמר.
וכמובן שלא היה הרבה אוכל במנהרות,
אבל רבע פיתה שמרו תמיד לקידוש בשישי.
כדי להודות על מה שיש.
לא יודע מה איתכם,
אבל לי הרבע-פיתה הזאת ממש מזכירה את אותה שיבולת בודדת.
על שניהם עלינו להודות, מסתבר
(ואומר את זה מי ששקל 44 ק"ג עם חזרתו מהשבי).
וכשהגיע לשיבא ורצה לראות את ליאן אשתו ואת בנותיו
ורק אז גילה את מה שידענו כולנו הרבה לפניו,
הוא התפרק, נכון,
אבל לקח לו לא הרבה זמן כדי להתחיל להודות על הזמן שהיה לו איתן,
ובמילים שלו:
"אני בר מזל על כל רגע שהיה לי עם ליאן והבנות".
רגע לפני שהוא ירד מהבמה הוא נשאל:
אתה עומד פה מול אנשי ונשות חינוך שמשפיעים על כל תלמיד ותלמידה בארץ,
מה המסר שלך אליהם? מה ללמד את התלמידים?
כמעט בלי להסס הוא אמר:
"ללמד אותם את ההודיה על על הדברים הפשוטים והמשמעותיים
זה התפקיד הגדול של החינוך".
ולזה הוא הוסיף: ענווה, צניעות, עשייה בשקט למען האחר,
החופש לעשות דברים פשוטים.
זה התפקיד הגדול של החינוך – לזכור שיש לנו חופש לעשות דברים
(ואם אלי אומר, אז כנראה בכל מצב יש לנו חופש לעשות דברים)
ולהודות על כך.
.3
אמנם הפוסט הזה על תודה,
אבל זו גם הזדמנות להזכיר שקצת אחרי ראש השנה,
ביום שני, 29 בספטמבר, בשעה 20:00,
אני עורך בזום הרצאה על אחותה הבכורה של התודה –
"על הסליחה".
בואו. פרטים בתגובה הראשונה.
וגם לכו לראות את "הרועה" בסינמטק.
השבוע ראיתי והתרגשתי מאוד.
תמונת השיבולים שכאן לכבוד פרשת הביכורים,
היא מתוך הסרט הנהדר הזה.
מומלץ!
תגובות