מגדל בבל ובחירות 2026
בפרשת נוח שקראנו השבוע מופיע גם סיפור מגדל בבל. הדור שבו אירע הסיפור מכונה דור הפְּלָגָה והמפרשים עסוקים בשאלה מה היה חטאם. לא אחת מדברים על זה שהם רצו למרוד באלוהים בגלל שביקשו לבנות מגדל גבוה, אבל אני לא מאוד מחבב את הכיוון הפרשני הזה. לכן השבת ניסיתי למצוא לי פרשן כלבבי, וכשזה קורה אני מנסה את רשב"ם ולרוב הוא לא מאכזב אותי. כך הוא כותב:
"הבה נבנה לנו עיר וגו' - לפי הפשט: מה חטאו דור הפְּלָגָה? לפי שצִוָם הקדוש ברוך הוא "פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בר' א , כח) , והם בחרו להם מקום לשבת שם , ואמרו: פן נפוץ , לפיכך הפיצם משם בגזרתו."
כלומר, לפי הרשב"ם המטרה האלוהית בבריאה הייתה יישוב ופיתוח של העולם כולו ("ומלאו את הארץ"). אלוהים העניק לאדם את כדור הארץ כדי שיחקור אותו, יעבד אותו וייצור בו חיים מגוונים. כאשר האנושות כולה מסתגרת בעיר אחת, רוב העולם נותר שומם ומוחמץ, ומטרת הבריאה מתפספסת.
ההעדפה האלוהית לפיזור בני האדם היא לא משהו שבדה ממוחו הקודח, אלא היא אמורה להיטיב איתנו מכמה סיבות:
1. סכנת הקונפורמיזם: ריכוז של כלל האנושות במקום אחד, תחת פרויקט אחד ("הבה נבנה לנו עיר ומגדל"), דורש משמעת חברתית נוקשה ודיכוי של חשיבה עצמאית. אסור לחרוג מהתלם. לעומת זאת, הפיזור הגאוגרפי שובר את המונופול של שלטון מונוליטי ומאפשר חירות אישית ומחשבתית. במחקרי אתמול סביב העניין הזה הגעתי לנצי"ב מוולוז'ין שפיתח את הכיוון הזה מאוד ב"העמק דבר" על בראשית י"א, ושם הוא מתאר שהבעיה היא לא בשפה שהם יצרו או בדברים שעשו, אלא בכך שזו הייתה שפה אחת ודברים אחדים. הגיוון הוא טבע האדם והחטא הוא ללכת נגד הטבע. זה גם מתחבר מאוד לחנה ארנדט אבל הדברים ברורים ומומלץ להעמיק אצלו או אצלה.
2. יצירת גיוון תרבותי (פלורליזם): כשהאנושות מתפזרת, היא נאלצת להסתגל למקומות השונים. ההסתגלות הזו מצמיחה שפות חדשות, תרבויות שונות, טכנולוגיות מגוונות ונקודות מבט ייחודיות. יש כאן קריאה נגד חברה מונוטונית אחת.
3. התמודדות עם הפחד מהלא-נודע (יציאה מאזור הנוחות): בוני המגדל היו בחרדה, הם חיפשו ביטחון מוחלט בתוך חומות העיר. הפיזור האלוהי מכריח את האדם לצאת מאזור הנוחות, לקחת סיכונים, לגלות יבשות חדשות ולהתפתח.
אולי אתם שואלים: איך זה קשור לבחירות?
אנחנו בשבוע שהולך להיות מגעיל מאוד. כולם יורדים על כולם כי זו מה שפוליטיקה טובה עושה - עושה מה שצריך לעשות כדי להיבחר. זה בסדר, זה לא שונה מזמנים או מקומות אחרים. ביבי יורד על חדאד, ליברמן על אייזנקוט, כולם על גנץ... יופי, הכל טוב.
אלא שבזמן שהפוליטיקאים עושים את שלהם, כלומר בזמן שהם עושים פוליטיקה, אנחנו, כל מי שאיננו פוליטיקאי, צריכים לעשות את שלנו, כלומר למלא את הארץ בדעות שונות ומגוונות ולא פחות מזה לקבל את דעותיהם של אחרים, את בחירותיהם, את מחשבתם, את העדפותיהם.
לא כל דמוקרט הוא עוכר ישראל.
לא כל ביביסט הוא מכונת רעל.
לא כל שמאלני שכח מה זה להיות יהודי.
לא כל מתנחל ימני הוא פאשיסט.
עלינו לבחור - או גיוון או ניוון.
זו הבחירה האמיתית שסיפור מגדל בבל מציב בפנינו וזו גם הבחירה האמיתית שנמצאת מאחורי מערכת הבחירות לכנסת ה-26.
החרדה הזאת מפני גיוון דיעות היא מגדל בבל. הזיהויים שאנחנו ממהרים לזהות, או התיוגים שאנחנו ממהרים לתייג, לצד חלום הקונפורמיזם המאוד לא פלורליסטי שמניע אותנו בתקופה האחרונה, אלו הם מגדל בבל.
מגדל בבל זה לא מרד באלוהים. מגדל בבל זה מרד באדם, מרד בציווי היסודי ביותר שניתן לו: "פרו ורבו ומלאו את הארץ" בדיעות שונות, בשפות שונות, בתרבויות שונות. אל תהיו אחד, בדיעה אחת, במקום (תודעתי וגיאוגרפי) אחד. מלאו את הארץ.
הבחירות הן התשובה למגדל בבל - אנחנו לא אחד, וטוב שכך. עלינו לחגוג את הבחירות האלו, שפתאום אני שם לב שיש בהם גם חירות (אין מה לעשות, אני מאוהב בשפה הזאת). עלינו לחגוג את חירותו של האחר לבחור, וכמובן לקבל את בחירותיו.
מאחל לנו ש"נזהם את האוויר" קצת פחות עד הבחירות הבאות עלינו לטובה, ושב27.10 לא משנה מי ייבחר נדע לקבל את הבחירה הזאת בשמחה כי עשינו את המוטל עלינו - מלאנו את הארץ. היינו אדם.
תגובות