קווים

לחברתי ר.

אַתָּה יוֹדֵעַ, אָמַרְתְּ לִי אוֹתוֹ עֶרֶב,

אֲנִי מִתְנַגֶּדֶת לְךָ נֶחְרָצוֹת, בְּכָל יֵשׁוּתִי אֲנִי מִתְנַגֶּדֶת לְךָ,

וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן

וּמַמָּשׁ בְּאוֹתָהּ נֶחְרָצוּת

אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.

אֲנִי יוֹדֵעַ, הֵשַׁבְתִּי לָךְ

בְּשֶׁקֶט, בְּחִיּוּךְ.

אַתְּ בֶּן אָדָם נֶחֱרָץ

יוֹתֵר מִכָּל בֶּן אָדָם שֶׁאֲנִי מַכִּיר:

בְּדֵעוֹתָיו, בִּשְׁאֵלוֹתָיו, בְּאַהֲבָתוֹ.

וְאַתָּה מָה? שָׁאַלְתְּ.

שׁוּב הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת? מַשֶּׁהוּ בִּי קָפַץ.

שׁוּב הָ"אַתָּה מָה" הַזֶּה? מַשֶּׁהוּ בִּי נִרְגַּע. אֲנִי

שׁוּב וָשׁוּב לוֹמֵד מִמֵּךְ שֶׁנֶּחֱרַץ זֶה קַו תַּחְתּוֹן

שֶׁחוֹרֵץ אֶת הַדַּף מִתַּחַת לַמִּלִּים

אֲבָל הוּא פָּתוּחַ בִּשְׁנֵי קְצוֹתָיו,

בְּשָׁעָה שֶׁהָעִגּוּל

הָרַךְ, הָעוֹטֵף, הַמֵּאִיר אֵיזוֹ הִלָּה מֵעַל כָּל מִלָּה

הוּא קַו סָגוּר.

,