זה לא הסרטן שהרג את אמא שלי

אני לא בטוח שאפשר להגיד על אמא שלי שהיא הייתה אישה מאוד חזקה אל מול החיים. קראו לה טובה וזה היה כוחה. היא הייתה אישה מאוד טובה. לא חזקה. ואולי זה היה החוזק שלה, אבל נעזוב את זה. מה שבטוח, אם מישהו היה מתקרב אליי או אל אחותי... ואי ואי ואי... או כמו שאומרים אצלנו: ו'א עַל הַבַּחְתוֹ אל-אֵסְוֵ'ד. מי שמבין מבין, ומי שלא מבין הבין טוב מאוד. נכון, הלך עליו. אולי בגלל זה, כשהיא הסכימה ככה למות כעסתי עליה. ממתי אמא לא מחייכת אלי כשאני נכנס אליה? לא מגינה עליי בחיוכה? סרטן? מה פתאום שסרטן יהרוג את אמא שלי, זה בכלל לא שייך. היא מתה כי יום אחד הגעתי אליה לבית החולים מהבסיס, עוד עם המדים, והיא לא חייכה אלי. זאת סיבה. לא סרטן ולא בטיח. כמה טיפש אפשר להיות.

צולם ב-Aneto שבהרי הפירנאים. בהתחלה האם הגנה על עגלהּ במבט, אבל כשהקרצייה עם המצלמה לא זז משם, היא החליטה לקחת את העניינים לידיים. לך, תעשה דאווינים בכפר עם המצלמה שלך. אבל עד הילד שלי. עד כאן.